יוסף בנימין נ' "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ

פסק דין

מבוא

התובע, יליד 5.11.47, נפגע בתאונת עבודה שאירעה ביום 5.7.02.

שאלה אחת נותרה במחלוקת בין הצדדים והיא האם זכאי התובע לפיצוי בשיעור של 25% מהנזק שנגרם לו, בהתאם להוראת סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן- "חוק הביטוח הלאומי"), לאחר שהנזק "נבלע" בתגמולי המוסד לביטוח לאומי.

טענות התובע

לטענת התובע, הוא עמד בחובה המוטלת עליו להודיע למוסד לביטוח לאומי אודות תביעת הנזיקין שהגיש נגד המזיק, ועל כן הוא זכאי ל- 25% מהפיצוי. לטענת התובע, המוסד לביטוח לאומי משיקוליו הוא החליט שלא להצטרף לתביעה, ואולם אין הצדקה שהתובע יקופח מזכויותיו ולא ייהנה מ- 25% מהפיצוי רק בשל החלטתו השגויה של המוסד לביטוח לאומי שלא להצטרף לתביעה.

עוד טען התובע שהנתבעת אינה צפויה לתביעת שיבוב, נוכח חלוף תקופת ההתיישנות, ומנגד היא זכאית לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי, ועל כן אין מקום לכך שתהיה נשכרת בשל מחלוקת פרוצדוראלית.

התובע פירט בטענותיו וכן בתצהירה של באת כוחו, שבירור התביעה שהגיש למוסד לביטוח לאומי ארך כ- 5 שנים, ואך ביום 11.3.07 נקבעה נכותו הסופית של התובע, בשיעור של 50%. כמו כן הוחלט על הפעלת תקנה 15 במלואה. עוד פירט התובע שתביעתו נגד המזיק הוגשה ביום 2.8.06, במהלך בירור התביעה שהגיש למוסד לביטוח לאומי. נטען שביום 18.2.07 הגישה הנתבעת חוות דעת אקטוארית הנסמכת על מידע שקיבלה מהמוסד לביטוח לאומי, ועל כן יש להניח שכבר באותו המועד ידע המוסד לביטוח לאומי על כך שהתובע הגיש תביעת נזיקין נגד הנתבעת.

באת כוחו של התובע הצהירה כי ביום חמישי, 25.6.09, בטרם התיישנה התביעה ובטרם ניתן פסק הדין החלקי בשאלת האחריות, פנתה טלפונית למוסד לביטוח לאומי ושוחחה עם גב' טירנה ממחלקת שיבובים במוסד לביטוח לאומי. במהלך השיחה עמה בקשה לברר בירור דחוף את האפשרות שהמוסד לביטוח לאומי יצטרף לתביעה עוד בטרם חלוף תקופת ההתיישנות. במהלך השיחה התבקש התובע להעביר את החומר הרלוונטי באמצעות הפקס. עוד באותו היום נשלח החומר המבוקש באמצעות פקסימיליה, אף צורפה הסכמתו של התובע לצירוף המוסד לביטוח לאומי לתביעה.

לתצהיר באת כוחו של התובע צורפו אישורי הפקס. כמו כן הוצהר שניתן גם אישור טלפוני לקבלת המסמכים. ביום 28.6.09 הגיע למשרד בא כוחו של התובע שליח מטעם המוסד לביטוח לאומי, ששמו אושרי, ונמסר לו העתק של כל התיק, על פי דרישת המוסד לביטוח לאומי. באת כוחו של התובע הצהירה כי ניהלה במקביל שיחות טלפון עם עו"ד אורטל חדד מהלשכה המשפטית של המוסד לביטוח לאומי, ועם עו"ד רעיה טננהאוז, וביום 29.6.09 נשלחה התביעה למוסד לביטוח לאומי גם בדואר רשום. לאחר מכן התנהלו שיחות טלפון נוספות עם עו"ד חדד, ובאת כוחו של התובע אף הציע שהתובע עצמו יגיש לבית המשפט את בקשת ההצטרפות. בשיחה שנערכה ביום 2.7.09 הודיעה עו"ד חדד לבאת כוחו של התובע כי הוחלט שלא להצטרף לתביעה בשל ההערכה שאין סיכוי לזכות בתביעה.

ביום 6.7.09 קיבלה באת כוחו של התובע מכתב מהמוסד לביטוח לאומי, שהמועד הרשום עליו הוא יום 28.6.09, ואשר נשלח ביום 1.7.09 בדואר, ולא באמצעות הפקס. ביום 14.7.09 שלחה באת כוחו של התובע למוסד לביטוח לאומי מכתב המפרט את השתלשלות העניינים האמורה. ביום 25.3.10 נשלח מכתב המוסד לביטוח לאומי המבקש עדכון מאת באת כוחו של התובע. ביום 7.4.10 נשלח מכתבה של באת כוחו של התובע למוסד לביטוח לאומי ולפיו טרם התקבל פסק דין. לאחר מתן פסק הדין החלקי בשאלת החבות נשלח למוסד לביטוח לאומי עדכון אודותיו.

טענות הנתבעת

לטענת הנתבעת, לא זכאי התובע ל- 25% מנזקו, כאמור בסעיף 330(ג) לחוק הביטוח הלאומי, מאחר שלא מסר למוסד לביטוח לאומי הודעה כנדרש. נטען שבהתאם להוראת סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי, ובהתאם להלכה הפסוקה, מוטל על התובע לשלוח הודעה למוסד לביטוח לאומי אודות התביעה שהגיש, על מנת שיהיה באפשרותו של המוסד לביטוח לאומי לכלכל את צעדיו ולהחליט האם להצטרף לתביעתו של הניזוק.

הנתבעת הפנתה לכך שהתובע שלח הודעה למוסד לביטוח לאומי באמצעות פקס רק ביום 25.6.09, ואילו ההודעה בדואר רשום נשלחה רק ביום 29.6.09, 6 ימים לפני חלוף תקופת ההתיישנות.

עוד הפנתה הנתבעת לכך שבבקשה שהגיש התובע למוסד לביטוח לאומי ביום 3.10.02 לקביעת דרגת נכותו בגין התאונה, כתב התובע כי הוא אינו מתכוון להגיש תביעה נגד המזיק. נטען שמששינה התובע את דעתו והחליט להגיש תביעה נגד צד ג', היה עליו להודיע באופן פוזיטיבי ומפורש על כך שהוא הגיש לבסוף תביעת נזיקין, למרות הודעתו בבקשה שאין בכוונתו לעשות זאת.

הנתבעת הפנתה למכתב שנשלח מאת המוסד לביטוח לאומי לתובע ביום 28.6.09, שבו צוין כי "על פי סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה- 1995 חייב הזכאי לגמלה להודיע על הגשת תביעתו למל"ל על מנת לאפשר לו לממש את זכותו לשיבוב הגמלאות על פי סעיף 328 לחוק. משלוח הודעה כאמור, אשר נעשתה על ידכם שבוע ימים בטרם התיישנותה ולא סמוך להגשת התביעה כמתחייב מלשון החוק, יש בה כדי לסכל זכותנו לשיבוב". עוד הפנתה הנתבעת לדברי באת כוחו של התובע במהלך דיון שלפיו התובע לא היה מודע לצורך להודיע למוסד לביטוח לאומי, וכי רק ברגע האחרון, כשבועיים לפני חלוף תקופת ההתיישנות, שמה לב שלא ניתנה הודעה למוסד לביטוח לאומי אשר טיפל בתביעה שנים קודם לכן, בשנת 2006.

לטענת הנתבעת, אין לבסס חזקה של ידיעת המוסד לאומי אודות התביעה על כך שהנתבעת פנתה למוסד לביטוח לאומי וביקשה מידע אודות הגמלאות המשולמות לתובע בשעה שממכתב המוסד לאומי מיום 28.6.09 ניתן ללמוד במפורש שהמוסד לביטוח לאומי לא היה מודע לתביעה עד לקבלת הודעתו של התובע מספר ימים לפני תקופת ההתיישנות. נטען שעל התובע להוכיח שהמוסד לביטוח לאומי היה מודע בפועל להגשת התביעה, ואין די בטענה שהמוסד לביטוח לאומי יכול היה לדעת על הגשתה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי שיש לקבל את עמדת התובע באשר לזכאותו ל- 25% מהנזק.

אין למעשה מחלוקת בין הצדדים על כך שמועד ההתיישנות הינו יום 5.7.09. אין בין הצדדים גם מחלוקת על כך שבתביעה שהגיש התובע למוסד לביטוח לאומי הוא ציין שאין בכוונתו להגיש תביעה נגד צד ג' בגין התאונה, וכי הודעה מטעמו אודות התביעה ניתנה למוסד לביטוח לאומי לראשונה ביום 25.6.09, כ- 10 ימים לפני מועד ההתיישנות.